Kashrus Kurrents Summer 2017

Q: I made some dough in order to bake bread and separated challah. When I wasn’t looking, someone inadvertently took that piece of separated challah and added it back into the rest of the dough. Now that the dough and challah are all mixed together, how should I proceed?

A: Before we discuss how to proceed, let us clarify one point. The word “challah” has two meanings. It is used as the name of a bread which is braided, baked and commonly eaten at Shabbos meals. It is also used to describe a small piece of dough that was separated from a larger batch of dough in order to fulfill the halachic obligation of hafrashas challah. We are using the word “challah” in that second sense.

Let us discuss the case where challah was mixed with dough and can no longer be recognized. If the batch of dough that the challah fell into had a volume which was 100 times as much as the volume of the challah that fell in (or more), the challah is botul and the whole mixture may be eaten. Even though the shiur of bitul is generally 1 part in 60, for challah the shiur of bitul is 1 part in 100.¹

Rav Yaakov Emden writes that this halachah of bitul applies only when the challah is mixed into a different dough, not when it is mixed back into the very same dough from which the challah was separated. In our scenario, where the challah was added back into the same dough from which it came, Rav Yaakov Emden paskens that bitul will not help. However, the majority of Poskim disagree with this and say that in this case the challah would be botul.² Generally, there is not 100 times as much dough as there is challah and we cannot rely on bitul. The question, therefore, remains how should one proceed in that case?

There is a halachah that a person who makes a neder (vow) may nullify his neder through a process known as hataras nedarim. A verbal declaration that a piece of dough should be challah is halachically akin to a neder in that hataras nedarim nullifies the declaration. Therefore, in our scenario where the challah was mixed into the dough, the person who separated the challah should perform hataras nedarim and then separate challah again.³

The person who separated challah should perform hataras nedarim in front of a beis din of three men who are all over the age of bar mitzvah. (In Eretz Yisroel, where the obligation to separate challah is from the Torah, the members of the beis din should be adults or older teenagers. The beis din may include men who are either related to each other or to the person performing hataras netarim. However, a husband cannot be part of a beis din for his wife’s hataras nedarim. The three people do not need to be talmidei chachamim, but they do need to understand the basic concepts of hataras nedarim. The person performing hataras nedarim should stand and the beis din should sit. The person should say that he/she regrets having designated the dough as challah, and that had he/she known that it was going to be remixed into the dough it would not have been designated as challah. The beis din should respond that the neder is annulled, which is customarily done by stating, “Muttar lach, muttar lach, muttar lach”. Hataras nedarim may be performed either during the day or night. (Hataras nedarim may be performed on Shabbos if it is being done le’tzorech Shabbos or le’tzorech mitzvah).⁴

Generally, the person who separated the challah must personally appear before beis din and cannot send a shaliach on his/her behalf. For example, a father cannot appear before beis din on his daughter’s behalf. However, a woman may send her husband as a shaliach to perform hataras nedarim on her behalf. He should not gather three men specifically for this purpose, but instead should find three men who are already together (e.g., in shul after davening).⁵

After performing hataras nedarim, challah should be separated again. If there is sufficient dough to require a brachah, the challah should be separated with a brachah. Even though a brachah was already recited over the first challah, since that hafrashas challah was nullified a second brachah must be recited over the new hafrashas challah. Even though this results in the same brachah being recited twice, the person is not considered to have uttered an unnecessary brachah levatalah.⁶

For further information regarding hafrashas challah, see “When You Need to Knead: A Guide to Hafrashas Challah” by Rabbi Dovid Heber.

---

1. השו”ע יו”ד סי’ שכג סעי’ א פסק שחלת חו”ל בטלה בחולין שוה בשוה, אבל הרמ”א שם כתב שאוסרת עד מאה ואחד אם נתערבה במינה, ואף שהט’ז בסוה”ס שם פסק שבדיעבד מהני ביטול ברוב מ”מ הש”ך שם ס”ק ג הסכים לדברי הרמ”א דבעינן ביטול במאה ואחד. ומו”ר ר’ משה היינעמאן שליט”א אמר שאף לדעת הרמ”א, אדם שחילק עיסתו לכמה חתיכות קטנות, ויש לו עוד חתיכה קטנה של חלה, ונתערב חתיכה זו באחרות ואינו מכיר איזו חתיכה הוא של חלה, בטל החלה ברוב כדמבואר בשו”ע יו”ד סי’ קט סעי’ א
2. כ”כ בשו”ת יעב”ץ ח”א סי’ קלה וח”ב סי’ צט הובא בפת”ש שם ס”ק ב, אמנם בערוך השלחן שם סעי’ יג ובשו”ת טוב טעם ודעת תליתאי ח”ב סי’ קעט ובשו”ת מהרש”ם ח”ז סי’ לח (ד”ה ובגוף) ובשו”ת חלקת יעקב יו”ד סי’ קפ בשולי העמוד הרבו להקשות ולתמוה על דבריו
3. רמ”א שם בשם תשובות מיימוני, והט”ז שם ס”ק ב פסק דלא מהני התרה בכה”ג שאינו מתחרט אלא משום שהחלה נתערבה בעיסה, אבל הש”ך בנקודות הכסף דחה את דבריו והעלה כדברי הרמ”א, וכ”כ הברכי יוסף שם ס”ק א והערוך השלחן שם סעי’ יד, וכ”כ בשו”ת בית יעקב סי’ קי (הבוא בפת”ש שם ס”ק ג) ושו”ת חות יאיר סי’ קל ושו”ת שאילת יעבץ ח”ב סי’ צח ושו”ת חת”ס אהע”ז ח”ב סו”ס צב
4. בשו”ע יו”ד סי’ רכח סעי’ א כתב שיש תקנה להתיר נדר ע”י חרטה לפני ג’ הדיוטות והוא דגמירי להו וסבירי, דהיינו שמבינים מה שלומדים עמהם (ט”ז שם ס”ק א וש”ך שם ס”ק ב), וגם יודעים לפתוח לו פתח. וע”ע בערוך השלחן שם סעי’ ד במה שהדיינים צריכים לדעת. ובחי’ רע”א סי’ רכח סעי’ כתב שאין להתיר אלא לפני ג’ שנתמלא זקנם משום דלא סמכינן על חזקה דרבא במידי דאורייתא, אמנם נראה שבחלת חו”ל שהוא דין דרבנן סגי בג’ שהם בגיל בר מצוה, ועי’ כעי”ז בשם הגרי”ש אלישיב זצ”ל באשרי האיש יו”ד ח”א עמ’ רפז שלהתרת נדרים בערב ר”ה אפשר להקל לקחת ג’ שלא נתמלא זקנם אם הם בני י”ג שנה ויום אחד (מפני שעיקר התרת נדרים בערב ר”ה הוא להנהגות טובות שאינם אלא מדרבנן). והשו”ע בסעי’ ג שם כתב שיאמרו לו ג’ פעמים מותר לך, ומהני אפילו בקרובים ובלילה. וכתב הש”ך שם ס”ק ט שנוהגין בכל אופן שהמתירין יושבים והמודר עומד לפניהם. וכתב הרמ”א שם סעי’ ז שנהגו להחמיר לעשות מן החרטה פתח, שלאחר שאומר שמתחרט מעיקרא אומרים לו אילו ידעת שתתחרט כלום נדרת והוא אומר לא ואז מתירין לו. והשו”ע סי’ רלד סעי’ נז כתב שאין הבעל מצטרף עם ב’ להתיר נדרי אשתו בלשון התרה. ואע”פ שהב”ח שם כתב שיש להחמיר בזה באיסור דאורייתא ומשמע שבחלת חו”ל שהוא דרבנן יש צד להקל, מ”מ הרי הדעת קדושים סי’ שכג ס”ק ד כתב שבעל לא יצרף להיות מהמתירין לאשתו מטעם אחר, כיון שהעיסה שלו והוי כמתיר לעצמו (הובא ג”כ במקדש מעט שם ס”ק יב). ועי’ בשו”ע או”ח סי’ שמא סעי’ א שמתירים נדרים בשבת אם הוא לצורך השבת, וכתב המ”ב שם ס”ק א דה”ה לצורך מצוה
5. השו”ע סי’ רכח סעי’ טז כתב שהנודר אינו עושה שליח לשאול על נדרו אלא צריך לבא בעצמו לפני המתירין. אמנם בסי’ רלד סעי’ נו כתב השו”ע שהבעל נעשה שליח להשאל על נדרי אשתו ובלבד שמצא שלשה מקוצבים אבל הוא לא יקבצם, והש”ך שם ס”ק עא הוסיף שאם נתנה לו רשות גם לקבצם ולהתיר יעשה. וכתב הערוך השלחן סי’ שכג סעי’ יד שלשאול על הפרשת חלה אין ביכולת רק הבעל הבית או בעלת הבית ולא אחר. ובענין התרה ע”י טלפון, עי’ בשו”ת שבט הקהתי ח”ד סי’ רלט ובספר אשרי האיש יו”ד ח”ב עמ’ קצב אות לד
6. כ”כ בשו”ת חת”ס יו”ד סי’ שכ הובא בפת”ש יו”ד סי’ שלא ס”ק ו. ואף שהרש”ש בנדרים דף נט ע”א (ד”ה ודע) כתב שלא יברך על ההפרשה השניה וכ”כ בברכי יוסף סי’ שכג ס”ק א (מטעם אחר), כבר תמה בשו”ת אמרי יושר ח”ב סי’ מז על דברי הרש”ש, וגם הגר”ח קנייבסקי שליט”א בדרך אמונה פ”ד מהל’ תרומות ס”ק קפד פסק כדברי החת”ס. ועי’ בשו”ת מנחת שלמה ח”א סי’ סב אות יג ובספר מעדני ארץ תרומות פ”ד הל’ יז מש”כ הגרש”ז אויערבאך זצ”ל בזה